סיבות לא חסר לך. את אחרי לידה, את עייפה, את מניקה, הילדים יתעוררו…מה לעשות, גם הערב לא בא לך לשכב…זאת אומרת, בא לך לשכב, לשכב לישון…

וזה לא שהוא לא מושך אותך יותר, פשוט הרעיון של לעצום עיניים ולשקוע בשינה מתוקה, מושך קצת יותר.

כן, את יודעת, חשוב לשבור שיגרה, חשוב לשמור על רומנטיקה, אבל בין מוצץ, לבקבוק, לבלאגן, לגן שעשועים, ל”תביאי לי”, ל”תעשי לי”, מאוד קל לשכוח שמאחורי כל אימא, מסתתרת גם אישה…

למי יש כוח לעשות אהבה אחרי שעושים כל הלילה רונדלים בין הילדים? למי יש אנרגיות ל”פור פלי” אחרי יום שלם של משחקים?

זה ממש לא מפתיע שבסופו של יום כל מבוקשו הוא למצוא תנוחה וכל מבוקשך הוא למצוא מנוחה…

ד”ר אריאלה שדמי, מומחית לרפואת נשים בשרותי בריאות כללית, ודורית משעולי, פסיכותרפיסטית מטפלת בזוגיות ובמניות, מעניקות הסברים רפואיים ופסיכולוגיים לירידה בחשק המיני אחרי לידה. יחד, הן נותנות לגיטימציה “לפטור” אחרי לידה, (אבל גם לפטור יש תאריך תפוגה..) ואולי אפילו עוד איזה תרוץ או שניים לדרך…

אז מה, ירידת חשק היא הכרח אחרי ירידת המים?

משעולי: אכן כל הנשים חוות ירידת חשק. אצל רובן סביר שהחשק יחזור תוך מספר שבועות. רופאים נוהגים להציע להימנע מיחסי מין כ- 6 שבועות לאחר הלידה, שזהו הזמן הנחוץ להחלמה פיזית של אזור הנרתיק ושאר האיברים המעורבים כמו הרחם.

ואחרי 6 שבועות? מהו זמן הסביר לשובו של החשק?

ד”ר שדמי: בשלושת החודשים הראשונים יש שינויים גופנים ותסמינים גופניים העשויים לגרום לירידה בחשק מיני על רקע בעיה רפואית. מבין אלו השכיחות לאחר לידה: כאבי גב, איבוד שתן ואי שליטה שלמה על הסוגרים, טחורים, כאבים באזור הפות נרתיק, כאבים בתפרים, כאבי שדיים, עייפות (לא ישנים צריכים לטפל בתינוק…). על כל אלה מתווספות חרדות הקשורות לטיפול בתינוק. אלו בעיות מהותיות אשר כל אחת מהן תגרום לירידה בחשק המיני. בתקופה זו, יש שינויים הורמונאליים, והירידה בהורמונים גורמת לשינוי ניווני (זמני) של רירית הפות ונרתיק, ליובש הגורם לצריבה וכאבים בקיום יחסי מין.

אם תמשיכי בתיאורים האלו תהיה ירידה בילודה, לא רק בחשק המיני..

 

ד”ר שדמי: התופעות האלו אינן נצחיות. התסמינים אמורים לחלוף בין שלושה לשישה חודשים לאחר הלידה, בהתאם לחומרות הבעיה. ואחרי 6 חודשים אפשר וצריך לחזור לנורמה, היינו לקיום יחסי מין. האישה, במרבית המקרים, אף חוזרת למעגל חייה הרגילים כולל עבודה וכו. בתקופה זו איננו מצפים לירידה בחשק מיני ואם יש ירידה, כנראה שיש בעיה. במקרה כזה יש מקום לבירור נוסף הן רפואי והן בחינת מערכת היחסים.

 

משעולי: גם מבחינה נפשית ניתן לזרז את ההחלמה. אם בן הזוג קשוב ותומך, מאפשר לבת הזוג שלו שינה, מעודד אותה ברגעיה הקשים, סביר להניח שהחזרה לקיום יחסי מין תהיה מהירה יותר. אם לאישה יש חוויה שהיא נשארת לבדה, סביר שייקח לה יותר זמן.

ומה עם בת הזוג? זה מוגזם לבקש ממנה להתחשב בגבר, למרות שהיא זו שילדה?

משעולי: לא מוגזם בכלל. גם לגברים קשה אחרי לידה, גם הם עוברים טלטלה שמשפיעה על החשק שלהם. נשים אשר ערניות לצרכיו של בן הזוג, לכך שירגיש שהוא חלק מן העניין, שהיא לא שכחה אותו, ייטו לחזור לקיים יחסי מין מהר יותר. לשני בני הזוג צרכים בקרבה ואינטימיות.

ישנה אפשרות שאין ירידה בחשק המיני אחרי לידה?

ד”ר שדמי: בספרות הרפואית המינוח של hypoactive sexual desire HSDD” “קיים אצל כשליש מהנשים, לפי מחקרים בארה”ב. לאחר לידה סובלות מכך מעל ממחצית הנשים. לא מצאתי מספרים מדויקים אולם הערכתי שמדובר על מעל 60 אחוז.

משעולי: הייתי אומרת שהירידה חלה אצל כולן. אין יכולת להרגיש סקסית כשאת מחלימה מאירוע כל כך טראומטי לגוף כמו לידה. מרבית הנשים תחזורנה לקיים יחסי מין תוך כארבעה חודשים.

וחוץ מתחושת הסקסיות שנעלמה יחד עם השליה.. מה הגורמים המשפיעים על ירידת החשק?

משעולי: ישנם כמה גורמים. קודם כל הלידה עצמה. המאבק הגופני שהגוף מנהל עם דחיפת התינוק החוצה, המתח הנפשי “והקריעה “, גם מעשית וגם רגשית, זו ממש טראומה שצריך להתאושש ממנה. גם התכווצות הרחם והכאבים המלווים לא מוסיפים.

מעבר לכך, יש נשים רבות שחוות דכדוך, לעיתים ממש דיכאון לאחר הלידה. הסיבות הן לעיתים גופניות. מהזווית הרגשית, הסיבות יכולות להיות: בעקבות ההתרוקנות מן התינוק, נוצרת תחושה של ריקנות. המעבר לתפקוד כהורה, הסטה עד כדי התעלמות מן הצרכים האישיים. ולכל הסיטואציות האלה מתלווה עייפות תהומית שבטח לא מקלה.

ד”ר שדמי: לירידה בחשק המיני, לאחר לידה, יש מרכיבים משולבים, רפואיים ופסיכולוגיים (סקסולוגיה יודעת לזהות ולטפל), וקשה לבודד אותם אחד מהשני. קודם כל לידה, בעיקר לידה ראשונה, מהווה אירוע קרדינלי עבור האישה שמשנה את חייה מקצה לקצה. בדומה לקבלת וסת ראשונה וסיום הוסת, כל האירועים האלו משנים את חיי האישה ואת התנהגותה וכל וויסות ההורמונים בגופה משתנה. מאספקט פסיכולוגי, כל התא המשפחתי משתנה, גברים רבים יטענו שנדחקו עקב הפעילות הרבה סביב התינוק ותשומת הלב ניתנת לו. יש לכך כמובן השלכה על הזוגיות.

אז לא רק שאין סקס, נוצר הרושם שהוא גם לא ממש חסר…

משעולי: באופן טבעי, תשומת הלב של האישה נתונה לתינוק. כל האנרגיה הנפשית, הרגשית מכוונת אליו. הדבר הוא ביסוד הקשר ההורי, מאחר והתינוק האנושי הוא חסר אונים לחלוטין וכדי לשרוד, עליו לקבל את כל מחסורו מן הדמות המטפלת. בכל מחסורו, הכוונה כמובן לצרכיו הפיזיים והרגשיים כאחד. בכנס בו הייתי לאחרונה באורלנדו, ארה”ב, שמעתי על מחקר שנעשה עם עכברים (לבנים), בו הוכח שאותה אנרגיה שהייתה לעכברה לגבי מיניותה, כלומר אותם הורמונים, הפכו להיות המניע בהגנה ובטיפול בגוריה.

ההסתגלות הרגשית לתפקיד חדש , כשזהו ילדך הראשון , גם היא מעכבת לעיתים את ההתפנות להרגיש מינית. החרות נלקחת ממך, את לא אדון לזמנך לחלוקת הקשב שלך ואין לך משאבים לעסוק במה שמעניין אותך.כמו כן קיימת סברה שלגוף האישה אין צורך במיניות, על מנת לדחות את ההיריון הבא, עד שהתינוק הנוכחי יהיה מעט יותר גדול.

ובכל זאת, אם הגענו להריון הבא.. למספר הלידות השפעה?

משעולי: ההסתגלות אל התינוק הראשון גורמת לקשיים גדולים יותר לרב. כשהתינוק השני מגיע, כל המערכת כבר מתורגלת יותר. עדיין נשארים הגורמים של ההתאוששות והעייפות אבל הפעם האישה יודעת יותר טוב לקראת מה היא הולכת. לרב גם בן הזוג, ערוך להשתלב בטיפול, גם בתינוק וגם באשתו.

ומבחינה רפואית?

ד”ר שדמי: הבעיות מבחינת ה”הלם” של הלידה קיים יותר בלידה ראשונה. אולם לידות רבות או תכופות עשוית לגרום ליותר בעיות רפואיות ממוקדות באזור, ולכן גם ירידה בחשק מיני. זה נכון שהמערכת המשפחתית יותר מתורגלת, אבל מצד שני, אם יש יותר ילדים קטנים בבית יש יותר עבודה סביבן ונשים יותר עייפות.

ולסוג הלידה יש השפעה?

ד”ר שדמי: בהחלט. לידה קיסרית גוררת פחות כאבים ובעיות בפות ועל כן נשים שעברו ניתוח סובלות פחות מירידה בחשק מיני. אבל, מאידך, תקופת ההתאוששות עלולה להיות ארוכה יותר כתוצאה מהניתוח. בלידה מכשירנית, כמו וואקום, מלקחיים, מדובר בלידה קשה עם תפירה רבה וקרעים אשר עלולה לגרום ליותר סיבוכים וכאבים, ועל כן גם פחד לקיים יחסי מין.

ולהנקה?

ד”ר שדמי:ההנקה מעוררת אצל חלק מהנשים עליה בחשק המיני (גם לכך יש הסבר מדעי דרך הורמון אוקסיטוצין ). אבל בסך הכול, אין הבדל משמעותי בחשק מיני בין אישה מניקה ללא מניקה למרות השינויים ההורמונלים.

משעולי: גם אין ידע שנשים מיניקות הן יותר מעורבות ועסוקות בתינוק שלהן מאשר נשים שאינן מניקות. הרגש האימהי קיים גם אצל המיניקות וגם אצל אלו שלא.

לפחות הנקה, מרזה..בטח גם המראה הלוויתני לא מעורר חשק מיני..

משעולי: אין ספק שהגוף משתנה לעיתים קרובות, יש קושי לחזור למשקל שלפני הלידה, ודימוי הגוף נפגע. האישה יכולה להרגיש לא מושכת.

פה אולי צריך לבקש מהגבר שיגיד לה כמה היא מושכת, גם אם זה שקר לבן, לא?

משעולי: זה במידה והוא פנוי לכך ריגשית. לעיתים קרובות גם הגברים חווים ירידה בחשק המיני שלהם. לפעמים מתוך הזדהות עם בת הזוג, לעיתים מתוך צורך להתאושש מן החוויה של הלידה ולעיתים מתוך עייפות עמוקה, עקב הטיפול בתינוק. מה שכן, הירידה שלהם בחשק המיני תהיה קצרה לעין ערוך מזו של האישה.

ד”ר שדמי: יש הרבה דיווחים בספרות על אימפוטנציה של גברים לאחר שחוו לידה.

קשה להם לתפוס את האישה כמינית וגם אימהית?

משעולי: לרב לא. יש צורך בהסתגלות של הגבר לתפקוד שונה שלו ושל בת הזוג שלו. רב התלונות בזוגיות החדשה הן על כך שהקשר הופך להיות “עיסקי”, כלומר עוסק במטרות משותפות , קניות החתלות ושאר ירקות. הגברים נוטים להרגיש דחויים ומן הצד, אלא אם הם יודעים לקבל את השינוי ולהשתתף.

ד”ר שדמי: חשוב לציין שזה כמובן מאוד אינדיבידואלי ותלוי במערכת הזוגיות הקיימת עד ללידה.

לטיב הקשר לפני הלידה יש השפעה?

ד”ר שדמי: כמובן. הבשלות הנפשית להורות של כל אחד מבני הזוג, תחושת השייכות ומעורבות הבעל/אבא בחיי תינוק, לכולם השפעה על מידת החשק.

משעולי: לידת ילד היא מן המשברים הנורמטיביים הגדולים ביותר שחווה זוג. אם הקשר בין בני הזוג היה חם ותומך, מאפשר קיום צרכים של שני בני הזוג, ההסתגלות לתפקוד החדש תהיה טובה יותר. אם בני הזוג סיגלו לעצמם דפוסי תקשורת פתוחים וכנים, המכבדים את השוני בניהם, הם יידעו גם לקבל את המשבר הזה ולהתקדם הלאה.

אז בואו נתקדם גם אנחנו.. מה עושים בפועל? איך מעוררים דובים נמים (ולא חרמנים..)?

משעולי: קודם כל מתכוננים לכך שהחיים לאחר הלידה יהיו שונים בתכלית. כדאי לקחת את התקופה הזו עם הרבה הומור. להתייחס אליה כאל תקופה, ולא כאל סוף החיים הטובים שהיו ולכאורה לא יהיו עוד. לאפשר הבעת רגשות מצד שני בני הזוג. היא צריכה לדעת שזה לגיטימי להרגיש עייפה ולא מושכת. הוא צריך להרגיש שאשתו מקבלת בהבנה את השינוי שהוא עובר, שהוא לא מספר אחד אצלה, כרגע.

בנוסף, כדאי לנסות לקבל עזרה מצד בני משפחה, או שמרטף על מנת לאפשר זמן לבד, לצורך האינטימיות. להפריד בין התפקוד ההורי והתפקוד הזוגי. לקבוע “דייט”, לא לחכות למפגשים ספונטאניים. לתכנן זמן איכות, להשקיע בעצמכם, לפנק האחד את השני. לפרגן. להבין שזו לא תחרות מי סובל יותר.

מעבר לכך, כדאי לזכור שמין זה לא רק חדירה, אלא חושניות. אפשר להיות יחד ולאו דווקא להגיע למטרה שהיא חדירה. כדאי להיות יחד לבד, להרגיש קרובים, חושניים. וכאשר חוזרים לקיים יחסי מין, לעשות זאת בעדינות. גם מבחינת החדירה ועומקה, גם בהתחשבות מרבית באשה. תנוחת הכפיות היא תנוחה טובה כי אינה מפעילה לחץ, והיא מחבקת ורכה.

ד”ר שדמי: אין פתרונות קסם. הזמן עושה את שלו. במערכת יחסים בריאה, תקינה ועם תמיכה סביבתית, כל הבעיות נפתרות, אלא אם יש בעיה רפואית ממוקדת.

 

ואני אומרת, עכשיו, תפסיקו לקרוא כתבות, כבו אורות, ותראו איך, עם קצת רצון טוב, כאב הראש פשוט חולף…

מתוך כתבה בעיתון הורים, עיתונאית רינה וייסגלס

למאמרים נוספים: מאמרים בתחום טיפול זוגי
לפרטים נוספים: טיפול זוגי